פסק-דין בתיק ת"ק 011549/02

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 22/6/02.

הנתבעת הינה מבטחת השימוש ברכבו של הנהג הפוגע.

הנתבעת הודתה באחריות לאירוע התאונה אך כפרה בגובה הנזק הנטען על ידי התובע.

התובע צרף לתביעתו חוו"ד שמאי מיום 27/6/02 שנערכה על ידי השמאי מאיר אייל על פיה נגרם לרכב נזק המגיע כדי אבדן גמור ולפיכך הוכרז הרכב כאובדן כללי.

השמאי העריך את שווי הרכב בסך של 6,700 ש"ח, בתוספת הוצאות גרירה ובניכוי ערך השרידים העריך השמאי את הנזק בסך של 6,300 ש"ח.

בתוספת לחוות הדעת מיום 8/7/02, מציין השמאי כי נעשה ניסיון למכור את שרידי הרכב אך לא נמצא קונה, לפיכך אין ערך לשרידים.

הנתבעת לא כפרה בכך שנגרם לרכב נזק המגיע כדי אבדן מוחלט אך חלקה על הערכת שווי הרכב. הנתבעת צרפה חוו"ד מיום 21/10/02 ערוכה על ידי השמאי יצחק אנגל שהעריך את שווי הרכב בסך של 5,000 ש"ח.

השמאים מטעם הצדדים העידו בפני.

השמאי אייל, מטעם התובע, העיד כי העריך את שווי הרכב על פי מחיר המחירון של הרכב. השמאי הודה בחקירתו כי היו סימני חלודה בקורה הקדמית שמאלית של הרכב וכן כי צבעו של מכסה המנוע שונה מצבע הרכב, דבר המעיד על החלפת מכסה המנוע. השמאי טען בעדותו כי סימני החלודה אינם בעלי משמעות וכי החלפת מכסה המנוע, בנסיבות אלה, אף מעלה את ערך הרכב.

השמאי העיד כי ניסה למכור השרידים ללא הצלחה אך אינו יודע מה עלה בגורלם והאם נמכרו על ידי התובע.

השמאי העיד כי לא מצא מקום להפחית ממחיר המחירון של הרכב אך טען לבסוף כי בגין מצב הרכב, יכולה להגרם ירידת ערך בשיעור של 5%, לכל היותר.

השמאי אנגל, מטעם הנתבעת, הודה כי ערך את חוות דעתו ללא בדיקת הרכב שכן כאמור בחוות הדעת, כשביקש לבדוק את הרכב נמסר על ידי התובע כי המנוע ותיבת ההילוכים הוצאו מהרכב והמרכב הושלך לגריסה. על סמך תמונות הרכב, בהן נראים סימני חלודה והעובדה כי מכסה המנוע של הרכב הוחלף, קבע השמאי אנגל בחוות דעתו כי ערך הרכב מסתכם בסך של 5,000 ש"ח על פי "מחיר השוק".

התובע העיד כי לא מכר את שרידי הרכב אלא נתן את הרכב תמורת הוצאות גרירתו לאחר שקיבל התרעה מהעירייה לסילוק הרכב.

לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות השמאים מטעם הצדדים, נראה כי השמאי מטעם התובע הפריז בהערכת שווי הרכב על בסיס מחיר מחירון מלא וללא כל הפחתה בשל מצב הרכב בפועל.

מאידך, אין מקובלת עלי הערכתו של השמאי מטעם הנתבעת המבוססת על "מחיר השוק" שלא הוכח.

ברור ומובן מאליו כי מחיר המחירון נקבע תוך התחשבות ב"גיל" הרכב, שהינו משנת יצור 1989 אלא שלאור ממצאי החלודה, העדר התייחסות למספר הקילומטרים שביצע הרכב והחלפת מכסה המנוע, אני מוצאת כי הפחתה של כ-10% ממחיר המחירון של הרכב, הינה סבירה בנסיבות העניין. לפיכך אני אומדת את שווי הרכב בסך של 6,000 ש"ח.

עדותו של התובע כי לא מכר את השרידים אלא  מסר אותם תמורת הוצאות הובלתם, אינה סבירה לאור העובדה שנמסר לשמאי מטעם הנתבעת כי תיבת ההילוכים והמנוע פורקו מהרכב והמרכב נמסר לגריסה. שווי השרידים הוערך על ידי השמאי מטעם התובע בסך של 550 ש"ח ואילו על פי הקבלה שצורפה לתביעה, הוצאות גרירת הרכב, לאחר התאונה, הסתכמו בסך של 150 ש"ח. בנסיבות העניין, היה על התובע לפעול בשקידה סבירה למכירת השרידים.

בהתחשב בהוצאות הכרוכות בגרירת השרידים והקושי במכירתם לאור שוויים הנמוך, אני מוצאת להפחית מערך הרכב סך של 250 ש"ח בגין שווי השרידים.

אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: